על בין קירות ביתי של עידן רייכל 

יצא לך פעם להקשיב לדיסק בפעם הראשונה ולומר לעצמך: הממ, יפה אבל אני בטוח ששמעתי אותו כבר מתי שהוא? זו בכל אופן הייתה ההרגשה שלי עם שמיעת הדיסק החדש של עידן רייכל וחבריו.
לו היה זה הדיסק הראשון של רייכל אני משוכנע שהקהל והמבקרים גם יחד היו מהללים את האוסף המגוון והנעים לאוזן של היוצר המוכשר ואורחיו הרבים, אך במבט לאחור, הדיסק הראשון של רייכל הכיל בתוכו גם שירים מרגשים בצורה יוצאת דופן כמו "בואי" ו"מדברים בשקט" שקשה למצוא שכמותם בדיסק הזה.
רבות כבר נאמר על נטייתו לכאורה של רייכל לשחזר נוסחה מוצלחת ועל כך לא אחזור כאן. רייכל אוסף סביבו הפעם גם מבצעות איכותיות מחו"ל ומי שיתמיד עד סוף הדיסק יוכל לשמוע את השיר המוצלח באלבום, מאישה, בלי להבין אף מלה , אלא אם כן הוא דובר סוואהילית, של סומי הרואנדית בביצוע ווקאלי לא פחות ממצמרר.

אילן דמתי בהופעה שנייה בפרוייקט של רייכל בולט בקולו המחוספס והחם ב"רוב השעות" המצויין, הקליט והלא מתחכם ודי אם אצטט את השורות: "יש ימים שנשארו והם רבים והם שלה,ויש שעות שמלאות כולן בריח שלה", ואומר רק שהטבעיות קצת חסרה ברוב הטקסטים האחרים באלבום וחבל.

שמעון בוסקילה,זמר רב זכויות בעצמו כתב מלים ומבצע ,כרגיל, באופן מרגש וססגוני שיר געגועים לאם,ועידן רייכל עצמו מנעים לאזנינו ב"הכל עובר" בעל המלודיה המרגשת.

לסיכום,רייכל יודע את העבודה ומגיש אלבום מהודק,מהוקצע אבל לא מספיק יצירתי לטעמי.

בארבע מלים: אווירת ממתק בעטיפת משי.